שנים הסתובבתי בתחושה שהסרטן יגיע אליי - שמי השני היה על שם סבתי שנפטרה מסרטן בגיל צעיר. לפני 12 שנה
חייתי חיי שגרה: אשה נשואה ואמא עובדת לשתי בנות קטנות. לילה אחד שכבתי במיטה ומיששתי גוש בשד. נותחתי
ודגימה מהגידול נשלחה לבדיקת אונקוטייפ שד. מדד ההישנות שקיבלתי היה 34 ולכן הוסבר לי שכימותרפיה נחוצה
לתהליך ההחלמה שלי.
עברתי את הטיפולים וגם סבב מקסימלי של הקרנות כשאני יודעת בתוכי שאצא מזה. לא נתתי לפחד לנהל אותי, בעיקר
עבור בנותיי, עבור בעלי ועבור הוריי.
הקפדתי להתעורר בבוקר מוקדם, להתקלח, להתאפר ולהתלבש, להיות עם הבנות רגע לפני שהן עוזבות למסגרות ורק אז
לשכב לנוח. היה חשוב לי לשמור על שגרת היום יום כמה שניתן. זו הייתה תקופה קשה מאוד, פיזית ורגשית, בה למדתי
לשחרר את השליטה ולקבל עזרה וזכיתי בסביבה משפחתית וחברית הכי טובה שאפשר לבקש, שהעניקה לי המון כוחות לעבור
את זה.
בשנים שחלפו חוויתי ועדיין חווה, לא מעט "רכבות הרים" פיזיות ורגשיות. אני יודעת שזה הצל שלי ושהוא תמיד
יהיה שם, למדתי לתת לו מקום אבל לא לתת לו להשתלט. למדתי לקחת דברים בפרופורציות, לעשות הכל אבל גם לפרגן
לעצמי מנוחה כשצריך.
מהרצאה ששמעתי לקחתי איתי את המסר העיקרי: כאשר מגיעות הזדמנויות לחיינו צריך לומר כן! אז אמרתי כן ללימודי
NLP, שהכניסו לחיי תובנות חדשות, יכולת להירגע ופשוט לנשום אחרת. אני מעריכה כל יום שאני כאן וכל רגע שיש לי
עם המשפחה ועם החברים. אני מודה על האנשים בחיי, על שאני זוכה לראות את הבנות שלי גדלות, על השגרה, על כל מה
שאני זוכה לחוות וגם על הדברים הכי קטנים".